כפר סמיע


ההיסטוריון ניקולא זיאדה הזכיר בספרו "העולם הקדמון” חלק ג עמ' 252, שכפר סמיע הייתה מוכרת בשם כפר סימא, אחת הגדולות בישובי מחוז עכו,כמו כן הייתה על הגבול בין שלטון רומא - ממזרח והשלטון הפניקי ממערב . בחפירות שנעשו באקראי נמצאה מערה שהייתה מיועדת להכנת כלי חרס שנמצאו שבורים והיו מיועדים למתים מתקופת הכנענים, וליד המערה הייתה מערה שנייה סתומה באבנים גדולות שהייתה מיועדת לקבורת האנשים . לאחר הכנענים באו בני ישראל והתיישבו במקום, ודרומית לכפר היה רב בעל שם בתקופת המקרא כמוכן התיישבו בה הנוצרים לאחר שהדת החדשה נפוצה בגליל . הפרסים השתלטו על הארץ ושרפו את הכפר ורוב התושבים נהרגו, במקום נשארו נוצרים ובמאה השלוש עשרה הגיע למקום אלד'אהר ביברס ששרף את הישוב בתקופת מסיק הזיתים . בכפר נמצאו פרי זית שרופים, בית בד , כנסיה , אבנים עליהן חקוקים מגן דוד , חנוכיות, כלי חרס, כלי עבודה חקלאיים, מגלים, מכושים, גרזנים, את, צלבים, לאחר שנחרבה ע”י הממלוכים התיישבו בה בשכנות טובה הנוצרים והדרוזים . מס’ תושבי סמיע בסוף שנות המנדט הבריטי הגיע ל- 400 תושבים והיום מספרם כ- 2300, רובם דרוזים 18% מהם בני העדה הנוצרית, ובכפר גרים כעשר משפחות מוסלמיות שהגיע לישוב עם הקמת המדינה מהכפר השכן, סוחמאתה . בקרבת הישוב יש כמה חרבות : חרבת שרף, חרבת אלשקארה, חרבת אבו קראט, חרבת אלבלוע .
שתף :